מה היית עושה אם נשארו לך שבועיים לחיות?

אלון יעקבי גילה בגיל שלושים שנותרו לו שבועיים לחיות. היום, בגיל 35 אחרי ש- "יצא לאור" ורץ במרתון תל אביב, הוא מוכיח שאם רוצים – הכל אפשרי | טור אישי

"לקראת סוף שנת 2012 עברתי חוויה. חוויה שהבהירה לי ששום דבר כבר לא יהיה אותו דבר".רגע, אז מה היית עושה אם נשארו לך שבועיים לחיות? עם השאלה הזו אני פותח כל הרצאה שלי, ואני שואל אותה בשיא הרצינות. לא כבדיחה, לא כטיזר למשהו – אלא באמת בשביל להבין מה אנשים היו עושים במצב כזה.

לפני 5 שנים, זה המצב שבו מצאתי את עצמי ולא הייתי בטוח מה לחשוב או מה לעשות. אובחנתי עם סרטן מתקדם והגעתי לבית חולים ממש ברגע האחרון, או כמו שהרופא שלי תיאר את זה: 'עוד שבועיים ולא היית מגיע לכאן'. אחרי שההלם והפחד דעכו מעט, שכנעתי את עצמי שזה לא יכול להיות כזה גרוע ושאני אשרוד את זה. למה? כי כבר עשיתי את זה 14 שנה קודם לכן, כשהייתי בן 16 אחרי שחליתי בסרטן בפעם הראשונה.

במשך כמה ימים שכנעתי את עצמי שיהיה בסדר, שאני חזק, ועוד כל מיני סיפורים שכל מטרתם הייתה לחזק את הביטחון שלי בעצמי. שנייה לפני שהשתכנעתי באמת, המצב התדרדר ובגלל הגידול שהתיישב לי בגב התחתון ולחץ על עצב מסוים, איבדתי שליטה על סוגרים ומצאתי את עצמי בגיל 30 מחובר לקטטר ולבוש בחיתול - לא מצב מי יודע מה... כמו שאפשר לתאר, מצב הרוח שלי ירד למקומות אפלים. תוסיפו לכך פגישה עם ראש מחלקת שיקום שאמר לי שאתרגל לקטטר, כי סיכוי גבוה שזה יישאר לכל החיים, ושגם אקח בחשבון שאולי לא אחזור ללכת רגיל אף פעם.

למרות שעמוק עמוק בפנים האמנתי שאצא מזה ושאחלים מהסרטן, לא יכולתי להשתחרר מהשאלה כמה כאב אצטרף לסבול עד שזה יקרה. בשלב מסוים קרה משהו שהבהיר לי שזה לא עובד, שצורת החשיבה שלי פוגעת בי, ושאני צריך לשנות גישה. יצרתי "תוכנית" פעולה, שהורכבה ממשימות קטנות, מטרות קטנות שביקשתי להשיג בכל יום ובכל שבוע. פירטתי אותה כמה שיכולתי ושיתפתי בה את אמא שלי. מאותו רגע (אמיתי לחלוטין, יש מסמכים רפואיים שמראים את זה) חל שיפור דרמטי במצב שלי.3 ימים לאחר מכן נותקתי מהקטטר, חודש וחצי לאחר מכן הבראתי מהסרטן ו-3 חודשים לאחר מכן סיימתי את כל הטיפולים – כולל השתלת מח עצם.

החוויה הזו לימדה אותי כמה קבלת החלטות והצבת מטרות בחיים זה דבר חשוב, אבל לא פחות חשוב – צריך לדעת איך לעשות את זה. הבנתי שכשהאמנתי שאבריא, ושכל מה שחשבתי עליו היה היום שבו אהיה בריא, למעשה הזקתי לעצמי כי לא התייחסתי לדרך שהייתי צריך לעבור. לא הבנתי שבדרך להחלמה המיוחלת יש צעדים קטנים שאני חייב לעשות, מטרות ביניים שאני צריך להשיג.

אז מה המטרה? ומה אני ממליץ לכם?

אני מאמין גדול בכך שלכולנו יש את האפשרות להגשים את כל המטרות שלנו - אנחנו רק צריכים תכנית מתאימה ולדבוק בה. למדתי שלא משנה איזו מטרה יש לנו בחיים, גדולה ככל שתהיה, אנחנו יכולים להשיג אותה, אם רק נבין בדיוק מהם הצעדים שעלינו לעשות מהמקום בו אנחנו נמצאים אל המקום אליו אנחנו רוצים להגיע.

ההבנה הזו שינתה לי את החיים. בזכותה הבראתי לחלוטין, בזכותה רצתי במרתון תל אביב - שלוש שנים אחרי שנאמר לי שאולי לא אחזור ללכת רגיל לעולם, בזכותה הגשמתי את אחת המטרות הכי גדולות שהיו לי בחיים – לכתוב ולהוציא לאור את הספר שלי "יוצא לאור" , בזכותה זכיתי לשתף אתכם בתובנה הזו.

אלון יעקובי, מחבר הספר "יוצא לאור" ומרצה ברחבי הארץ "להיות או לחדול"

מקור תמונות: עמוד הפייסבוק של אלון יעקובי [endif]