הסגנון המאותגר של איצקוביץ' מאיצקוביץ' ובניו
סגנון מוזיקלי מעורבב, המעבר לעיר הגדולה, האהבה לבס והסלידה מריאליטי. אביב איצקוביץ', סולן איצקוביץ' ובניו מספר על תהליך היצירה ורוצה ששניים שלושה אנשים יאהבו את האלבום שבדרך
על גג בניין בבלפור פגשתי את אביב איצקוביץ' (27), סולן, בסיסט והאבא בהרכב איצקוביץ' ובניו, שבו המתופף, אסף וולנסקי (30) והגיטריסט יותם אופק (27+) גדולים ממנו. ההרכב פועל כשנה ומאמין במוזיקה מקורית בעברית. איצקוביץ' מספר שחומרי הלהקה הם בעיקר על חוויות אישיות שלו, על יחסים, כסף ועל הקו הדק שבין הצלחה לכישלון.
ספר לי על האלבום שבדרך, מה אני הולך לשמוע?
"בזמן שאנחנו מדברים הוא בעריכה, מסתובב באולפן 'החדר של סבתא', שזה מקום קסום. אני מקווה שעד יוני- יולי הוא ייצא החוצה, ועד אז יהיה לו גם שם". האלבום כולו ייצא במימון עצמי, בלי עזרה ובלי הדסטארט, הסגנון שלו מיוחד, חדשני, מאותגר לדבריו.
סגנון מאותגר? אתם לא סגורים על הסגנון?
"מבחינתי, הסגנון המאותגר שלנו נע בין רוק לבלוז, אני כותב את הטקסטים ואז אנחנו סוגרים את עצמנו בחדר וכל אחד מביא את עצמו לשיר. כל אחד מאיתנו מביא את הסטיות שלו ואת האומנים עליהם הוא גדל", "אני גדלתי על הביטלס, על אריק איינשטיין, על זפלין ושלום (חנוך) ובתיכון שמעתי blur וגם יוני בלוך , אז אתה רואה- מגוון".
"צריך להשקיע הרבה הרבה רצון, בלי קשר לכסף או לפרנסה, לרצות שזה יהיה הכי טוב שאתה יכול"
עד שיפרצו והלהקה תרוויח ממוזיקה, חברי איצקוביץ' ובניו מופיעים במקומות המקדמים אומנים צעירים כמו ה'בר גיורא' וה'הודנא'. הקהל שלהם מורכב מהמעגל הראשוני, מחברים ומחברים של חברים. "לחיות ממוזיקה זה לא קל, זה יקרה, אבל עם הזמן", ועד שהצלחה תדפוק בדלת, וולנסקי עובד כמעצב גרפי, אופק מתכנת ואיצקוביץ' מברמן לפרנסתו. "צריך להשקיע הרבה הרבה רצון, בלי קשר לכסף או לפרנסה, לרצות שזה יהיה הכי טוב שאתה יכול".
פרסום ההופעה ב'הודנא'- פייסבוק אביב איצקוביץ'
היצירה המוזיקלית לא זרה לאביב, בעבר היה חלק מהרכב הדירקטוריון, להקת אינדי רוק מימי הוד השרון. "בהוד השרון יש מלא הרכבים טובים, אבל כל הבראנז'ה בתל אביב". ואכן איצקוביץ', אופק ווולנסקי עברו לאחרונה לתל אביב, "גם כשגרתי בהוד השרון הייתי בהתכתבות עם העיר, אבל זה שונה כשאתה יורד למטה, לאיזה חור ויש שם הופעה, והופעה טובה אפילו, זה כיף כשיש תרבות מכל הצדדים". בנוסף, התרבות התל אביבית מגוונת "בהוד השרון הייתי הולך להופעה פעם בחודשיים, ובת"א פעם בשבוע אני רואה הופעה של 'מישהו עושה משהו', אם זה מוזיקה או סרט או הצגה".
"ברגע שאמא שלי איימה שהיא תזרוק לי את הגיטרה מהחלון, הבנתי שאמשיך לנגן"
איצקוביץ' מספר שהתחיל ללמוד גיטרה בכיתה ז', בעקבות אופק, "את יותם הכרתי בכיתה ז', יותם היה גיטריסט מאוד מוכשר לגילו וכל החבורה שלו ניגנה על משהו, אחד על תופים אחד על בס, ואמרתי וואלה איזה חבר'ה מגניבים". זה היה בדיוק השלב בו "נדלקתי על בס, באתי למורה בתיכון במגמת מוזיקה ואמרתי לו שאני מתלבט אם להיות גיטריסט או בסיסט. הוא אמר לי תקשיב: 'יש לי 20 גיטריסטים ובסיסט אחד בשכבה - אז תהיה בסיסט ותעשה לי נחת', מאז לא עזבתי את הבס". "ברגע שאמא שלי איימה שהיא תזרוק לי את הגיטרה מהחלון, הבנתי שאמשיך לנגן, כזה אני- הפוך".
מה אתה חושב על תופעת הריאליטי, חמש עשרה דקות התהילה וקיצור תהליך היצירה?
"אני מאמין שכל התכניות האלה הם מנגנון משומן ומעובד ואני לא רואה שם את האמת ומאוד קשה לי עם זה. אני בז לזה קשות ובחיים לא אלך לריאליטי, מרגיש לי שתהילה היא פיקציה, אנחנו בעידן שבו אתה תמיד צריך להיות שם, להצטלם ולהראות מבסוט, אבל אז אתה מאבד את התחושה של ההצלחה''.
מהי הצלחה?
"הצלחה היא לאהוב את מה שאתה עושה, לא לבוא בגישה של מגיע לי ולחשוב שההצלחה מגיעה בקלות כי אין מתכון מהיר. חוץ מלנסות ולטעות ולאכול חרא ולסבול וליהנות מזה".
איחול לסיום
"לא שלום עולמי, אבל שהאלבום יצא וששניים שלושה אנשים יאהבו אותו, שיבוא מישהו שאני לא מכיר אחרי הופעה ויגיד שהיה לו כיף. זה מה שאני צריך בחיים- כזה אני צנוע".
בואו תקראו על->
Comments